<h1>פסקי או"ז הלכ' תפילין</h1>
<h2>דף יז:</h2>
הלכה למעשה דתפילין לא בעו שירטוט בין שיטה לשיטה. אבל למעלה משרטט שירטוט העליון (והתחתון) וכותב למטה כמה שיטין שירצה. ואם החמיר על עצמו ושירטט בין שיטה לשיטה נקרא הדיוט, אבל לא פסל את התפילין בכך. ורבינו שמחה זצ"ל כתב דפסל. וספר תורה ומזוזה ודאי בעו שירטוט בין כל שיטה ושיטה, ואם לא שירטט בין כל שיטה ושיטה פסל אותה יריעה. ובשירטוט עצמו נסתפק רבינו שמחה זצ"ל אי בעינן שירטוט המתקיים לעולם וישרוט בברזל. או ישרוט בבדיל ועופרת שיהא נראה לסופר בשעת כתיבה. כדי שיכתוב בשוה. או שיתקיים כל ימי הכתב כגון בסיקרא או בצבע. ומדאמרינן בבראשית רבה קווצותיו תלתלים זה הסירגול, משמע דבעינן (שירטוט) המתקיים לעולם. הלכה כרבי יצחק שאין כותבין שלש תיבות מן המקרא בלא שירטוט. ואומר רבינו תם זצ"ל דהני מילי כשמתכוין לכתוב לשם דרשה. אבל לכתוב לשון צח ונקי כעין שכותבין בכתבים שרי לכתוב כמה תיבות בלא שירטוט. וכן פירש ריב"א זצ"ל בשם רבינו אליהו זצ"ל. ואינו משמע כן בירושלמי. ואומר רבינו שמחה זצ"ל דמשטייט אינו קרוי כתיבה. ועל כן מותר לכתוב בכתבים לשון המקרא בלא שירטוט.
<h2>דף יח.</h2>
תפילין נכתבין על שני דפין בעור אחד, אבל לא שני דפין בשני עורות. וגם מזוזה פירש רש"י זצ"ל דאם הניח גויל חלק בין דף לדף פסולה. ודוחק ליישבו אלא נראה כדפירשתי. והיכא שכתבן בשתי חתיכות וחיברן בתפירה דיבקן בדבק הכי נמי דשרי. ובשני עורות ודף אחד ולא דיבקן אפילו בספרים אין נכתבין כן.
<h2>דף כ.</h2>
תפילין ומזוזות בעו דיו. ופירש ר"ת זצ"ל דלא מיקרי דיו אלא הקרוש של קוצים שעושים בצרפת. ומותר ליתן אדרמנט לתוך הדיו.
<h2>דף מ:</h2>
תפילין ומזוזות נכתבות שלא מן הכתב אפילו שלא בשעת הדחק הואיל ושגורים בפי כל. אבל שאר דברים שאינם שגורים בפי כל אין נכתבים אלא מן הכתב. אבל בשעת הדחק נכתבים שלא מן הכתב. ועל זה אנו סומכים לקרות פרשת קרבנות וקריאת שמע ומזמורים וגם ויושע בעל פה הואיל ושגורים בפיו [ו]בפי כל. אבל דברים השגורים בפיו ולא בפי כל, אינו רשאי לאומרן בעל פה אלא בשעת הדחק.
